סופ"ש בחיפה. שישי-ראשון. חודש אוגוסט. שתי משפחות. זמן קורונה. השמיים סגורים אבל הלב פתוח, חם ואוהב.
במקום החופשה המשפחתית השנתית והארוכה שהזמנו לצפון איטליה (2 המשפחות מלמעלה) המרנו אותה לסופ"ש קצר ב - חיפה חיפה עיר עם תחתית.
חיפה היפה זאת של מטה וזאת של מעלה.
בזאת של מטה – דרכה כף רגלו של אבי ז"ל לראשונה כשעלה ארצה עם אניית מעפילים וכבונוס נכלא בעתלית כמה חודשים טובים.
הזמנו חדר משפחתי במלון טמפלרי קטן וקסום בשם "קולוני" במושבה הגרמנית ממש מתחת לגנים הבהאיים. מלון קטן ומטריף בעיצוב ברוח התקופה. כמעצבת פנים שעיצוב חשוב לה עד מאוד גם ברמת האקססוריז, הכרית והמגבת – המלון עבר את הבחינה. גם ההתנהלות שלהם בזמן קורונה כמו ארוחת בוקר קפסולית עבר בהצלחה את רף הסבלנות של הילדים. בדרך לחיפה עצרנו בגשרים התלויים בנשר בחום המהביל של אוגוסט. היה צפוף, חם ולח ברמה שלא התאימה לעצבינו. מיהרנו ללכת משם ופשוט עשינו טיול רכוב דרך יערות הכרמל תוך עצירה מוצלחת באחד הפוד טראקס הדרוזים (פיתה דרוזית עם לאבנה וזעתר או עם שוקולד) שלפי הילדים היה טעים מאוד. או שסתם היו רעבים.
כשהגענו למלון היה כל כך חם להסתובב בחוץ אז פשוט נהנינו מהמזגן וממשחקי הקופסא שהבאנו מראש וילדינו הורשו לשחק בלובי הקטן. לפנות ערב ואחרי שנ"צ לא איכותי במיוחד וזאת לאחר שהילדים נשלחו עם אביהם לפרוק עצבים עם גלידה מול המלון, הלכנו ברגל דרך הסמטאות הקסומות לכיוון הנמל שם נמצאת מסעדת הבשרים "ליבירה". הזמנו מקום מראש. יש משהו קסום בלהסתובב בעיר התחתית, האדריכלות העותומאנית והבינלאומית מרתקת תוך הצצה לבתים השונים. דו הקיום מתבטא שם במלוא הדרו. כשהייתי קטנה ונסענו לבקר את דודיי החיפאים בבת גלים, לאיזור הנמל היה ניחוח חו"לי מסתורי של ימאים מכל העולם שבאים ללון שם לילה או שניים כשברקע פאבים סליזיים.
הפעם עברנו דרך הסמטות המעוטרות בגרפיטי מרהיב ומקורי – מרגיש כמו בשורדיץ' לונדון. רוב הגרפיטי שם עשוי בידיהם המוכשרות של ברוקן פינגס שגם הוזמנו לעטר את קירות שורדיץ', בנוסף יש שם שפע של פאבים היפסטריים עם מוזיקה מגניבה ומסעדות שעושה חשק לשבת בהן.
מסעדת ליבירה היתה מוצלחת – כל אחד קיבל המבורגר לפי בקשתו (גם הצמחונים שבינינו), השירות טוב ועיצוב הפנים שם היה מדליק והרגשנו לרגע בניו יורק. טעמנו מיני בירות שונות בפרזנטציה מקורית, גם כוסית "שפריץ" הרמנו לחייו ומותו של אבי ז"ל, כפי שהיה נוהג להכין לעצמו מדי ערב. לאחר הארוחה המשכנו להסתובב עוד בסמטאות היפות עד שהגענו למלון.
למחרת התעוררנו ממש מוקדם יחסית לשעון חופשה. כלומר בשש בבוקר (חלקנו). שואלים מדוע? כי שוק הפשפשים השווה ביותר בארץ לדעתי נמצא בחיפה. ושיאו ביום שבת. ממש מוקדם בבוקר. הגענו מוקדם וכך מצאנו חניה בקלי קלות. מראש הצטיידתי בסל עגלה של קשישות כי אין לדעת מה נעלה בחכתנו. השוק ססגוני ומגוון עם המון חפצי נוסטלגיה גם במחירי מציאה. אמנם קצת קשה להסתובב בלחות ובחום הזה עם מסיכה על הפנים כל הזמן אבל הסתדרנו. אפילו מצאתי 2 כסאות לסטודיו המתחדש שלי במחיר של פחות מקפה ומאפה. איזה כיף.
לאחר מכן ולאחר שפרקנו במלון את המציאות שליקטנו , והילדים עדיין ישנו בעוד אנחנו סיירנו ביקום מקביל, נסענו לרכבל. המחיר לא זול למשפחה לעלייה של דקותיים ורק בדיעבד התברר לנו שמגיעה לנו אטרקציה חינם מטעם המלון (דיל שנרקח בין עיריית חיפה לבתי המלון בחיפה לעודד תיירות). לא נורא.
הנוף הנשקף מהנסיעה החפוזה מרהיב, רואים את כל המפרץ ואת הנוף האורבאני. הגענו ממש עד לסטלה מאריס. מכיוון שהכל סגור וחם גיהנום עשינו סיור קצר מאוד וירדנו למטה באותו הרכבל. משם עשינו סיור רכוב בחיפה של מעלה. עצרנו בתצפיות שונות על המפרץ היפהפה . ממש ליד מוזיאון טיקוטין. המשכנו בנסיעה ברחובות המפותלים כלפי מטה והצצנו לבית הישן בו התגוררו הוריי לפני שעברו לירושלים – הקקטוסים שאבי שתל בעציצי פסיפס שעשה בעצמו עדיין עומדים על תילם במרפסת הגג הצופה אל המפרץ. לאחר מכן הגענו אל המלון למנוחה ולהמתנה לשעות נעימות יותר.
