הבלוג שלי

final logo avital-01.jpg
  • Avital Ben-Gil Katz

להיות תיירת בעיר הולדתי - ירושלים

Updated: Dec 7, 2020




אני ירושלמית בלאדית.

כלומר, לנצח אשאר ירושלמית למרות שאם נסכום את השנים, אני חיה את חיי יותר שנים מחוץ לעיר הקודש מאשר בה, אבל רק בשנים האחרונות אני חשה מפוייסת עם העיר שלא לאמר די מאוהבת. אז האיש ואני החלטנו להיות תיירים בעיר הולדתי. תיירות חורף. פשוט כך. קצת יותר מ-24 שעות כולל לינה באיזור הכי מדליק בעיר. בחרנו כבסיס את מלון "הלני" ברחוב הלני המלכה. כמעצבת פנים, שעיצוב הפנים חשוב לה עד מאוד, המלון עבר את המבחן בציון גבוה. מלון בוטיקי קטנטן ואינטימי במבנה עתיק ויפהפה במתחם של מגרש הרוסים. מרחק הליכה לשוק מחניודה, לעיר העתיקה, למרכז העיר ובכלל – קרוב לכל מקום מעניין בעיר. די מוזר לתייר בתקופת קורונה. היינו לבד במלון, כלומר לגמרי לבד גם בלילה ללא איש צוות או מישהו. פשוט עשינו בייביסיטר על המבנה. ממש ליד המלון ישנה הכנסייה הרוסית היפהפייה (שהיתה סגורה לקהל באותו יום), חצר סרגיי שפוטין קיבל לידיו בעסקת חילופי שבויים לפני כשנה , רחוב הנביאים המלא פנינים ולא פחות חשוב! מאפיית ארוטשס המיתולוגית המצויינת – אותו ארוטשס שהיה משחק "רמי" עם הוריי כל יום שישי בערב על שולחן מכוסה שמיכת פיקה פרחונית מנוקדת בקעריות פיצוחים מ"בהרי".


מאפיית ארוטשס המיתולוגית

בנופש האורבני הזה הפקדנו את מכוניתנו בחניון לחניה מעל 24 שעות (במחיר מופקע!) והתכוננו לחרוש את העיר ברגל לאורכה ולרוחבה. אז מה בתוכנית?


כל בית צריך מרפסת - גם ברחוב הלני המלכה




ביום חמישי בבוקר קבענו סיור קולינארי מודרך ברובע המוסלמי עם המדריכה הנהדרת שירי בנדוב. הלכנו ברגל מהמלון לכיוון שער שכם (כ-15 דקות הליכה נעימה), דרך שכונה קסומה, אדריכלות מפעימת לב, הצצה לחצרות הפנימיות הציוריות עד אשר חומות העיר העתיקה וכיפת הסלע המוזהבת ניגלו לעינינו. משער שכם, שם חברנו למדריכה ולשאר המטיילים, נכנסנו אל טבורו של השוק - פגשנו כפריות שמוכרות עלים ירוקים עונתיים טריים וריחניים, דבלים מקומחות (סיפרו לנו שהקמח נועד להרחיק מזיקים), צמחי תבלין ועוד דברים טובים ומיוחדים כגון לדר מענבים.





דבלים מקומחות





משם ירדנו אל מאפייה במרתף חמים ואפלולי ואכלנו בייגלה ירושלמי חם חם עם סומסום וזעתר ע"ג נייר עיתון .





ביקרנו גם במפעל הטחינה אל ג'באריני הוותיק שם קיבלנו הרצאה מרתקת על קורות הטחינה ומה באמת מוכרים לנו בסופרים. די מדאיג (שימו לב: אם בתחתית הכלי מתגבשת לה טחינה קשה ועיקשת לא לאכול אותה!). שם רכשנו טחינת קצח שחורה ומרירה בעלת סגולות רפואיות וטחינה אדומה שהסומסום שלה נאפה בתנור פרק זמן ממושך והיא טובה בעיקר לצ'אקרת הגרון.


דיונות של סומסום במפעל הטחינה של ג'עברי


עוד טעמנו חומוס פול חמים, פלאפל ירוק, קבבים טריים, כנאפה מתוקה וביקרנו את יעקוב שמוכר תבלינים מיוחדים ורוקח תרופות מצמחי מרפא, דוכן חמוצים וכבושים בשלל צבעים וטעמים כגון: זיתים צרובים בגריל, כרובית מוחמצת בצבע זרחני (מסלק) חצילוני ביייבי ועוד. הריחות והצבעים משכרים. ביקרנו גם בשוק הכותנה, שוק הצורפים, שוק הבשמים.


חמוצים משגעים בשלל צבעים



בשל הקורונה השוק די רדום ולא בשיאו, הסוחרים משוועים למכור ולו בשביל שקלים בודדים, חלקם יושבים בחושך כדי לא לשלם חשמל ובכל זאת שמחנו להגיע, לדבר, לקנות ולשנות אווירה. להם ולנו. הסיור לווה בהסברים מעניינים על מבנים מיוחדים, על האסלאם והנצרות ועוד אנקדוטות מקסימות שהאירו לנו את הדרך.


חומוס ופלאפל מצויינים אצל אבו כאמל


מגש של אבו כאמל


חתיכת שמיים באחת הסמטאות בשילוב אדריכלות ממלוכית


שוק הכותנה - בואכה הר הבית






לאחר הסיור ולאחר ששמנו את מה שקנינו במלון צעדנו רגלית דרך רחוב יפו, נחלת שבעה, גן העצמאות שבימים אלה נראה ממש כמו הסנטרל פארק! כיכר פריז ורחוב בלפור – ביקרנו את אמא בשכונת רחביה.


סנטרל פארק פינת העצמאות

בשעות הערב הצונן הלכנו משכונת רחביה אל בית המצורעים הלוא הוא "בית הנסן" מוקף בחומות גבוהות. בילדותי חששתי לעבור ליד שמא יקפוץ עליי שד או מצורע. היום מבנה הקסם הזה הפך למרכז תרבות ואומנות שבימי הקורונה עומד מיותם אבל... השף המוכשר הדיי עפאיים פתח שם משק/בית קפה-מסעדה ובית מרזח בדיר.

בשעות בהן בית הקפה וחנות המשק פתוחים הדיר סגור ובשעות הערב הדיר נפתח לבוהמה הירושלמית. משק עפאים הינו משק לחקלאות בת קיימא בו הם מגדלים את בעלי החיים בתנאים אורגניים ושומרים על הסביבה. כעת בימי הקורונה – מזמינים "טייק אוויי" בדיר ויושבים בגינה הגדולה והבוסתנית בה פזורים מקומות ישיבה חינניים וגרלנדות תאורה. עם כוס יין או בירה ועוגת פיסטוק ומאפה עם גבינת המשק של הדיי הטעימה ביותר שאכלתי מעולם מלווה בריבת חבושים ופסטו כוזברה. גם כשקר, חם בלב כשברקע מתנגן לו פלייליסט מצויין.


בית הנסן


בית המרזח = הדיר


בדרך חזרה אל המלון צעדנו ברגל דרך רחובותיה היפהפיים של שכונת טלבייה, לכיוון שכונת ממילא לשם נמנענו מלהיכנס משום שלדעתי עשו עוול לכל המבנים העתיקים היפהפיים שרמסו ברגל גסה והקימו שם קניון מותגי שמזכיר לי ניתוח פלסטי לא מוצלח. הלכנו עד שער יפו בליל ירח מלא ולאחר מכן חזרנו מותשים (כ-10 ק"מ ברגל) למלון...

למחרת קבענו סיור אוכל בשוק מחניודה עם חברת "יאללהבסטה". לפני כן צעדנו לאורך רחוב הנביאים המרתק לא לפני שאמרנו שלום לארוטשס ולמאפיו...



פנינה ברחוב הנביאים


לפני הסיור נכנסנו לסימטאותיה של נחלאות ונשמנו את קיסמה וכמובן שגם דגמנו את החנות ההודית "שלי" ברחוב אגריפס. חנות קטנה ומטריפה של אוכל הודי כל התבלינים, הקמחים, סוגי התה ומיני אורז ניתן למצוא שם במחירים יפים.



נחלאות

כניסה לבית בסמטה בנחלאות


הסיור בשוק היה מהנה אם כי צפוף מאוד לטעמי גם בימי קורונה. טעמנו עלי גפן, פסטלים, חומוס, פלאפל, כנאפה, מיצי פירות ומלאווח ייחודי שלוו שסיפורים עסיסיים על השכונה ועל הדוכנים.

דוכן החומוס/פלאפל בשם עאיישה היה משובח ביותר! אליו נחזור.






את הסיור סיימנו בשכונה פיצפונת וסודית בתוך שכונת נחלאות אליה הגענו דרך מבוכים וחצרות פנימיות שרק יודעי דבר מכירים. נפרדנו מירושלים לא לפני שרכשנו חלה לשבת מ... ארוטשס וה"רמי".


461 views0 comments

Recent Posts

See All