מה יש בה בליון שגרם לי לרצות לסגור בה חופשה למשך שבוע שלם! ונשאר טעם של עוד?
לפני כמה שנים קפצתי לקוויקי של כמה שעות בליון ואנסי עת ביקרתי בחורף את חברתי הטובה קרן בג'נבה, ומאז נדנדתי לאישי על ליון ואנסי ולבסוף סגרנו על שבוע שלם לקראת הקריסמס, והאיש שגם זמם ללכת למשחק כדורסל של "הפועל ליון" או משו כזה, סגר לנו תאריכים אבל מסתבר שהמשחק שוחק שבוע לפני בואנו. לא נורא. עוד משהו ששימח את ליבנו הוא שבמקרה (או שלא) בשבוע זה התקיים פסטיבל האורות המסורתי Fete des Lumieres ושווקי חג המולד שהתעוררו מתרדמת השנה החולפת.
בנוסף, ליון קיבלה את התואר "מרכז הקולינריה של צרפת" לכן פספוס של תואר שכזה הינו חטא של ממש לגרגרנים כמותנו.
אז לאחר שאספתי מודיעין נרחב בעזרת "פרנקופילים אנונימיים" https://www.francophilesanonymes.com/\
צבי כהנוב הנהדר, רבקה קופלר "אוספת אוצרות" המיוחדת https://www.ossefet-otzarot.com/ ולשאר המידעים ברחבי המרשתת התחלתי לתכנן את המסע המיוחל.
סמטה מפתה בשכונת ההיפסטרים La Croix Rose
מה עושים בעיר המופלאה הזאת שהיא האחות הביישנית והצנועה של פאריז? מחלקים את הימים למקומות לינה מגוונים באיזורים שונים ברחבי העיר וגם יוצאים לגיחה בת 24 שעות לעיירה אנסי הציורית שלמרגלות האלפים.
סגרנו טיסה ישירה עם חברת "טרנסאוויה" שזוהי לי הטיסה הראשונה איתם והיה ממש מוצלח. יצאו יחסית בזמן, היה מקום לרגליים, לא הציקו על הכבודה יותר מדי והצוות היה פשוט מקסים ואדיב. ישנה אפשרות לנחות בג'נבה ולנסוע ברכבת או לשכור רכב אבל הפעם בחרנו בטיול עירוני ותחב"צי.
משדה התעופה שבליון, "סנט אקזופרי", יש רכבת אקספרס ישירה לעיר ליון ה"רון אקספרס". דאגתי לרכוש כרטיסים מראש, רק להלוך, ותוך כחצי שעה הגענו לתחנה המרכזית והגדולה של העיר. או אז החלה התברברות רבתי למציאת הרכבת שתיקחנו למשכננו החדש. מרבית הצרפתים שנתקלנו בהם אינם דוברי אנגלית והקושי לתקשר ניכר היטב אבל לבסוף הסתדרנו, גם עם מציאת הרכבת וגם עם רכישת כרטיסי הנסיעה המיוחלים. מצאנו גם שעבורנו השתלם לרכוש בכל יום כרטיס ל-24 שעות התקף לכל כלי התחבורה השונים בעיר (רכבת תחתית, טראם, פוניקולאר ואוטובוס). מאוד נוח להתמצא בעיר, ללכת ברגל ולקצר טווחים בכלי התחבורה השונים קל וחומר שקיבל את פנינו מזג אוויר מקפיא באופן קיצוני. ברכבת התחתית מנעימים את זמנם של הנוסעים במוזיקה מטריפה של חגים שמחים, באנגלית ובצרפתית וזה נפלא.
מקום הלינה הראשון שבחרנו נמצא בעיר העתיקה Vieux Lyon מערבית לנהר הסון. חיפשתי דירה עתיקה עם "נשמה" וכך מצאנו את La Suite Biblotheque שרק כדי למצוא את המפתח עד שהגענו לפתח הדירה, הרגיש כמו סצינה מתישה בחדר בריחה מימי הביניים. אם בקוד הכניסה לבניין העתיק, מציאת תיבת הדואר הספיציפית שבה הוסלק המפתח, הקשת קוד כדי לפתוח את התיבה שבתוך התיבה ולאחר מכן פתיחת השער הפנימי כדי שנגיע לדירה המיוחלת תוך כדי טיפוס במדרגות לולייניות עתיקות ומציאת המפתח המתאים לפתיחת דלת הדירה. התעייפתי רק מלפרט על כך. למעשה הדירה נמצאת בתוך מבנה "טרבולה" שעליו ארחיב בהמשך. מה אומר עליה? ובכן, כמעצבת פנים שעיצוב הפנים מאוד חשוב לה לחוויה הכוללנית, העיצוב היה בסדר, חביב למדיי אם כי בעלי הדירה היו כל כך היסטריים על דירתם הממוקמת במבנה לשימור, שהיינו צריכים להפקיד 500 יורו דיפוסיט על כל נזק שעלול להיגרם לדירה אז עשיתי ביטוח ספיציפי ליתר בטחון אם נרצה לעשות שם מסיבת רווקים. מה שעוד היה מוזר בדירה אבל התקבל בהבנה מאת המעצבת זה שבשל האילוצים המבניים, עובי הקירות והשימור של המבנה חלוקתו היתה מוזרה ממש. לדוגמא: כוך השירותים בתוך המטבחון, המקלחון בתוך מסדרון אפלולי ומרוחק מהשירותים כך גם כיור חדר הרחצה שקיבל חלל משל עצמו – כך שמי שרוצה להתפנות הולך לתחנה מס' 1, ליטול ידיים בתחנה מס' 2 ולהתקלח בתחנה מס' 3 באיזורים שונים – הרגשתי שגם לשם הפעולות הבסיסיות הללו היינו צריכים לרכוש כרטיס תחב"צ... אבל הדירה היתה מוסקת, נקייה, נעימה וקרובה לכל מוקדי העניין ברחבי העיר העתיקה וגם לרכבת. ועוד פרט מפתיע ומשמח הוא שאחת מנקודות היעד שלנו היה La Maison Thomassin והסתבר לנו שהוא ה"דו משפחתי" של דירתנו. שכנים-שכנים קרובים-קרובים.
הכניסה המאתגרת למשכננו בעיר העתיקה - מבנה מהמאה ה 14 לספירה
אז כשהגענו לעת ליל יצאנו לתור את סמטאות העיר העתיקה בחפשנו אחר מזון. קראתי שממש בקרבת המלון ישנו טרבולה אוכל Food Traboule– שזהו פוד קורט בטרבולה עתיק, עם מגוון מאכלים שווים וטעימים. הגענו למקום קסום בסמוך לשעת הסגירה, עם דוכני אוכל מעוצבים ומגוונים. בתחילה הסתבכנו קצת בהזמנת האוכל, כי מסתבר שהקידמה פסחה עלינו והיה צריך לסרוק את הקוד שעל כל שולחן, להזמין ולאסוף את המזון מהדוכן הספיציפי – כלומר חינוך לעצמאות. אז הזמנתי פרונטלית והיה כל כך מוצלח שתכננו לחזור לשם באחד הימים. היה מדוייק לנו הן מאיכות האוכל והן מהאווירה המיוחדת וההתרשמות שאוכלוסייה מקומית נוהגת לפקוד את המקום ולאו דווקא תיירים.
Food Traboule בעיר העתיקה
את היום הראשון ממש בעיר התחלנו בסיור רגלי-חינמי שהוזמן מראש. הסיור עם Paul המדריך ההולנדי שמתגורר בליון כמה שנים טובות והתמקד בעיקר בעיר העתיקה. פול נתן סקירה מעניינת מאוד, היה קשוב, רהוט ונעים. מוצלח מאוד לטעימה ראשונית של העיר היפה הזאת. https://www.freetourlyon.com/about
לפול יש אתר בו הוא משתף בנדיבות את כל הידע המופלא שברשותו בתחומים שונים לרבות בתחום הקולינארי והמלצותיו מדוייקות ביותר. בתום הסיור נתנו לפול טיפ ביד נדיבה. קצת על הטרבולס Traboules – אלו הם מעברים-פסאג'ים יפהפיים עתיקים המקשרים בין המבנים השונים בעיר, ויש האומרים שהם שימשו בעבר את סוחרי המשי להעברת סחורות בין המפעלים שמא תיפגע הסחורה. הגישה לטרבולס השונים היא דרך "דלת סתרים" ופול מגלה את כל הסודות כיצד לאתרן ולהיכנס דרכן לעולם קסום כמו במנהרת הזמן. מעבר לכך, לא אפרט על הפן ההסטורי של העיר אותו אפשר לקרוא בכל אתר, בלוג וגם פול נותן סקירה נהדרת במהלך הסיור.
אדריכלות איטלקית בעיר העתיקה
טרבולה מעט סוריאליסטי הנראה כהומאז' למדרגות של אשר
לאחר הסיור ומכיוון שהשמש זרחה בערמומיות מקפיאה, הראות היתה טובה ולא היה צפוי גשם באותו היום, עלינו על הפוניקולר בתחנת הרכבת הקרובה לדירתנו לתצפית מגבעת פורבייר Fourviere ובה בזיליקת נוטרדם המרשימה. התצפית היתה חביבה למדיי אבל פול המדריך גילה לנו שההיילייט של התצפיות על העיר נמצא בכלל בגני Jardin de Curiousites מרחק הליכה קצרצר מהכנסייה. ואכן חוץ מהנוף המרהיב של העיר שנגלה לעינינו זכינו לצפות אף במונט בלנק לא לפני שדגמנו בולנג'רי-פטיסרי שכונתי, טעים ומפנק עם עוגת פיסטוק ועוד משהו מחמם את הלב והצלוליט ועברנו דרך אמפיתיאטרון רומי עתיק אל עבר התצפית המוצלחת יותר.
תצפית על העיר מהגנים שעל הגבעה
אפשר לרדת ברגל בחזרה אל העיר העתיקה מהגבעה המקודשת, דרך חורש וצמחייה ואנחנו בחרנו בדרך הקלה כדי לא לשחוק את רגלינו וריאותנו.
הדרך לסנטיאגו דה קומפוסטלה עוברת בעיר העתיקה וזה סימן הדרך עבור הצליינים
מבט מהגשר אל נהר הסון - משמאל העיר העתיקה ומימין האיזור החדש יותר
מיד לאחר מכן הלכנו למרכז מידע לתייר הממוקם בכיכר בלקור המרכזית Place Bellecour דרכה נעבור לא מעט במהלך שהותנו בעיר. שם קיבלנו את מפת העיר ועוד המלצות, שלא חידשו לנו יותר מדי, אלא יותר בכיוון של "לסגור את הפינה". שם גם ניתן לקבל הכוונות על מיקום ציורי הקיר בעיר ולעשות סיור עצמאי כזה.
בביקורי הקודם בעיר אכלתי עם חברתי קרן בבושון Bouchon מטריף שזאת מסעדה ליונזית עם אוכל מקומי מסורתי. יש הרבה בושונים בעיר הזאת. חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. אני , שחלמתי לחזור לבושון הספיציפי הזה ברחוב Rue des Marronniers עם וילונות התחרה ושולחן ארוך ארוך בו כל הסועדים אוכלים יחדיו מרק דגים ועוד מנעמים מקומיים עתירי קלוריות, הזמנתי לשם מקום חודשיים מראש וחפרתי לאישי על הקסם הזה. בפועל היתה אכזבה יחסית מהאוכל, התפריט השתנה, האוכל ברובו לא ריגש והמקום היה חצי ריק! וכגודל הציפייה גודל האכזבה. אבל לא היינו מורעבים משום שבצהריים עת עשינו סיור מקדים ברחוב אכלנו פלאט דה ז'ור צהריימי – סטייק ביין וצ'יפס עסיסי. התגברנו על האכזבה.
הקנל המסורתי - עוגת דג או בשר עם המון המון שמנת, חמאה ועוד עתירי...
בושון אקראי
מכיכר בלקור יוצא מדרחוב ארוך ועמוס בשם לה רפובליק – מי שמעוניין בשופינג עם מותגים מוכרים קצת יותר וקצת פחות ימצא את מבוקשו שם. לא היינו בעניין בכלל מלבד חנות עיצוב אחת מדליקה (שתכננתי עליה מראש) ושבה רכשתי קישוטי קריסמס כמו אחרונת הילדות המתלהבות.
קריסמס בכל חנות וקרן רחוב
קרן שמש מוקדמת וצוננת בעיר העתיקה
בשל הקור העז ששרר בעיר באותה עת ולמרות שהצטיידנו במיטב ה"קולומביות" המדוגמות שלנו, "נאלצנו" לעשות הפסקות רבות בין בתי הקפה השונים הפזורים ברחבי העיר. להתחמם, להתנחם בסוכרים ולהמשיך הלאה. לאחר שסיימנו לאכול במסעדה המכזיבה הלכנו לדגום שוק חג מולד מקומי וקטן ברחבת המלון המפונפן Hotel Dieu ששימש בעבר כבית חולים. מה נאמר ומה נגיד: גילינו שאווירת הקריסמס בעיר ליון בעצימות נמוכה ביותר עד כדי תרדמת. מלבד הקישוטים המרהיבים ברחובות, השווקים (שניים בעיקר - אחד קטן ואחד גדול) לא מתקרבים למה שאנחנו כבר מכירים ממקומות אחרים. חשבתי שאולי בגלל חג האורות הממשמש ובא השיא יהיה במהלך החג המואר. מה שכן פגשנו בשוק של רחבת המלון מוכרת אחת בלבד בדוכן חצי אפלולי, בודדה ומתחממת עם כוס תה מהביל ולידה עץ קריסמס גדול ומפואר רק ששכחו להדליקו.
בבוקר שלמחרת שמנו פעמינו לשכונה הכי מדליקה בעיניי בעיר La Croix-Rousse. שכונה תוססת, היפסטרית, שיקית - יו ניים איט.
מתחם מכירה של עצי אשוח - ואמא ובת בלבוש תואם
את פנינו קיבלו 2 שווקי רחוב משגעים ארוכים ועוד זה מול זה. האחד - שוק בגדים, אקססוריז וכלים חלקו יד שנייה וחלקו חדש במחירי רצפה. נחמד מאוד וממולו שוק איכרים ססגוני ונעים עם מיטב התוצרת החקלאית והגבינתית. גם העוף בגריל ה"פולה" המקומי כיכב שם בשוק מסתובב סביב צירו. השוק בשיאו בימי שבת וראשון נסגר סביב השעה 13:00 בצהריים. מבחינתנו הוא היה מספק גם ביום שלישי פעמיים כי טוב.
גברת עם סלים חוזרת מהשוק
אסתטיקה וסדר מופתי
משם צעדנו ברחובות השכונה לכיוון ציור הקיר המרהיב המפורסם ביותר בעיר Mur des Cantus. ליון מתהדרת בכמה פרסקאות/ציורי קיר יפהפיים, אשלייתיים תלת מימדיים ממש ולפעמים צריך להתקרב כדי להבין אם מדובר בדבר האמיתי או באומנות גאונית. אלוהי הפרטים הקטנים מתגלמים שם. הציורים מציגים את ההווי השכונתי ולעיתים גם את הדמויות המקוריות שחיו שם. בחרנו לדגום 2 מציורי הקיר הגדולים בעיר ולא לשחוק את רגלינו בקור המקפיא. אבל היתה לנו הפתעה לקראת הסוף - וזאת יסופר בהמשך.
Mur des Cantus
לאחר מכן ירדנו מהשכונה בגרם מדרגות רחב ואינסופי המעוטר בגרפיטיז מטריפים ובאומנות קיר מודפסת בווריאציות שונות מה שגרם לי כל שנייה לעצור ולצלם וכמעט לאבד את שיווי משקלי. בתי הקפה המפתים היו סגורים בשעה זו של היום – הסתבר לנו שכל סוחר עושה מה בראש שלו. יש המחליטים לקחת יום מנוחה ביום שני, יש המחליטים לפתוח את חנותם בשעה 14:00 ועוד דפוסי התנהגות מתמיהים וזרים לנו. שם למטה קרוב למורד המדרגות פגשנו את ציור הקיר השני המפורסם של העיר עם הגזוזטראות והחנויות Fresque des Lyonnais ושמחנו על כך.
מעניין לנו בדרך
לאחר שפסענו בכיכר העירייה עם המזרקה המפורסמת וראינו גם את בית האופרה החלטנו לנשום קצת טבע. לקחנו רכבת לפארק Tete d'Or . זהו פארק רחב הידיים ומרהיב המעוטר בעלי שלכת ססגוניים, עצים נדיבים, צמחים שמחים, סנאים, גן בוטאני, חממת סחלבים וצמחים טורפים וגם גן חיות קטן שהיה סגור באותה עת. בקיץ ניתן לשוט באגם ובכלל יופי של ריאה ירוקה בעיר.
קומפוזיציה בפארק
קשת של צבעים בעלעלי הפארק
משם נסענו לשוק הקריסמס המרכזי Carnot שהיה ישנוני למדיי אבל נהנינו עם היין החם, הראקלטים השמנוניים וסנטה אחד קפוא.
הררי חמאה, גבינה, נקניקיות ותפחי אדמה בשוק
משם צעדנו דרך מדרחוב חביב בשם ויקטור הוגו שמחים ומרוצים עד שבערב קיבלתי מייל עם אנרגיות זועמות בצרפתית על משהו שקשור לרכבות. זכרתי שהצרפתים מחבבים שביתות והפגנות ובפעם שעברה נתקלתי בהפגנה סוערת של מתלהמים כועסים מטעם ה"אפודים הצהובים" בליון – שממנה נמלטנו בעור שינינו.
הוציא ערמונים מן האש
אז מה עכשיו? הפעלתי את חברתי הפריזאית שירלי שתתרגם. התארגנו לאריזה כי למחרת תכננו לצאת מוקדם בבוקר ברכבת עם כרטיסים הלוך/חזור שהוזמנו מראש לעיירה אנסי מרחק שעתיים נסיעה. חברתי הפריזאית אמרה שקיבלנו מייל אזהרה מחברת הרכבות שייתכן והרכבת שלנו תושבת מחר ולכן נחשוב על אופציה של אוטובוס ונוכל להשתמש בכרטיסים שרכשתי מראש. שירלי יעצה שנלך לתחנת הרכבת 3 שעות לפני מועד היציאה כדי להבין מה קורה. וכך עשינו: כאוס מטורף. אין אנגלית, אין סדר, אין שפה, קשה – קשה, יש רציפים (עשרה) כשבאחד מהם אולי ייצא האוטובוס המיוחל לאנסי אבל לא יודעים איזה ומתי. אז נאלצנו להמתין בקור המקפיא 3 שעות ולדלג מרציף לרציף ולנהל בעצם מערך אסטרטגי שלם. התפצלנו וגייסנו תיירת אוסטרלית ושמרנו אחד על השנייה והשלישית. מעולם לא קפאתי כך. אפילו מהטלוויזיה הצרפתית הגיעו לראיין אותי על השביתה אבל יש לי פחד במה – גם אם מדובר בטלוויזיה. אז העברתי את השרביט לאוסטרלית שקפצה על המציאה ואני צילמתי אותה לאימוש שלה שתתגאה. איזה מתח.
הגיעה השעה ושעטנו אל האוטובוס המחומם על כבודתינו, עם נהג עצבני, לא שירותי ולא עודכן על כך שכרטיסי הרכבת ברי שימוש גם לאוטובוס. זאת לא לפני שעזבנו את הדירה עם הוראות הפעלה והנחיות ניקיון: לשטוף כלים! לזרוק את הפח! ולהשאיר את המפתח במקום שלקחנו אותו אז עשינו rewind לחדר הבריחה. הגענו ל-24 שעות לאנסי Annecy הציורית והשלווה השוכנת למרגלות האלפים ובמרחק חצי שעת נסיעה מהעיר ג'נבה.
אנסי היפהפייה
המלון המתוק שבחרתי Hotel des Alpes היה במרחק 5 דקות הליכה מתחנת הרכבת. מלון משפחתי, חמים ונעים, מקושט בקישוטי קריסמס. אפילו חדרנו שודרג. מלון ספרטני וצנוע אבל ממש ממש חמוד ונקי. גם ארוחת הבוקר שם היתה מספקת. התחלנו להכיר את העיירה שגם אותה ביקרתי בעבר ביקור חפוז עם קרן חברתי ורציתי לחזור. הרחובות, הסמטאות הצרות, המבנים העתיקים, נחלים זורמים בינות לבתים, בתים יפהפיים, אגם אנסי אחד, הרי האלפים מסביב ומספר שווקי חג המולד בניחוח שוויצרי. שיק צרפתי במיטבו. שווקי חג המולד באנסי מרהיבים ובפעילות מלאה כבר משעות הבוקר. מוזיקה, ריקודי רחוב, יין וסיידר חם ואושר צרוף. טיילנו בטיילת שליד האגם, בגן אירופה, טיפסנו על גשר האהבה הקיטשי והצטלמנו שם כמו כמו כולם... אפילו עמדנו בתור לשם כך. באחד השווקים היה דוכן של קרמבואים אז דגמנו אחד עם שמפניה. אבל כל הזמן רצינו לאכול סלט או מרק. משהו קליל ובריא. התקשנו להכיל ולעכל כמויות של תפוחי האדמה, שמנת והגבינות עתירות השומן. לא מצאנו אחד כזה לרפואה. דווקא פקידת הקבלה ב"מלון של פולטי" המליצה לנו על מסעדה אחת חמודה שבטוח יש בה מרק בצל צרפתי. אבל לא מצאנו אותה. אבוי לנו. ואז ראיתי מסעדונת חמדמדה ממש מעל הנחל והמפלון וביקשתי להזמין לשם מקום לערב כי הרגשתי שנהנה שם. בעודנו מזמינים אישי מבחין שזאת המסעדה שהומלצה לנו ע"י הפקידה. ואכן היה נפלא שם טעים ועם אווירה נהדרת. Au Lilas Rose שמה.
אנסי- כיכר בעיר העתיקה
באנסי יש מספר שווקי קריסמס עם ייעודים שונים: האחד מעורב אוכל ואקססוריז, השני רק אוכל ובירות ושוקק בעיקר בלילה והשלישי בביתנים לבנים יפים מעין כפר אומנים משולב באוכל בסמוך למרכז הקניות הגדול בעיירה. השנה לא ראינו משטח החלקה.
קרפ צרפתי/שוויצרי בשוק חג המולד באנסי
ההפתעה הגדולה שחיכתה לנו הוא מופע אורות מרהיב ממש (כמעט פרטי) על גבי קיר הקתדרלה ועל גבי קיר בניין העירייה. אפקטים מרהיבים, מוזיקה קסומה, שמיים בהירים הכל מדוייק. ולמה שמחתי על כך? המשך יבוא.
מופע אורות מרהיב - אנסי
עץ אשוח פטיט יצירתי באנסי
למחרת עלינו רגלית לתצפית פנורמית מטירת אנסי. כניסה בתשלום כולל כניסה למוזיאון ההסטוריה של העיר והסטוריה ימית. התצפית יפה מעל גגותיה האדומים של העיירה, ההרים מרהיבים והמוזיאון עצמו ממש לא חובה.
אנסי על גגותיה האדומים - הרים סביב לה. תצפית מהטירה
לאחר מכן מיהרנו להתייצב בתחנת הרכבת גם מבעוד מועד משום ששביתת הרכבות נמשכה למרות שפקיד הרכבת בליון הבטיח שלמחרת הכל יחזור לשגרתו. אז אמר. כאן לפחות היה רציף אחד ברור ממנו יוצא אוטובוס לליון אבל... כמויות האנשים שהתגודדו שם גרם לנו לקוצר נשימה ולחץ מיותר. לא רוצה להגיד כיצד הגענו לאוטובוס אבל כשהגענו כמעט ללא נשימה ודופק על מזוודותינו, ראינו שהצרפתים מוציאים עוד אוטובוסים. הסתדרנו. בהישרדות כמו בהישרדות. ואז חזרנו לליון. הפעם בחרתי במלון מתוק מרשת Best Western הנהדרת מזרחית לנהר הרון. Hotel Best Western du Pont Wilson .
טיפול יפהפה ויצירתי במפגעים בטיחותיים
זוכרים שציינתי את נהר הסון אז יש גם את נהר הרון ובאמצעו חצי אי פרסקוויל Presqu'ile שהוא מרכז העיר ההומה. הפעם מחירי המלונות האמירו בשל חג האורות. במלון קיבלו את פנינו שלל נרות דולקים לכבוד חג האורות, בונבוני חג, עץ קריסמס ותשורות חג על מיטתנו. עיצוב נעים, נקי, מרווח ומפנק. אבל... כמעצבת פנים שלא עשתה פיקוח על חלונות המלון, הותקנו שם חלונות ללא בידוד אקוסטי ולמה אני מציינת את זה? כי כל רחש ברחוב גם בלי המונדיאל שומעים אף שומעים. באותו שבוע מרוקו ניצחה את פורטוגל והדי הצהלולים, הזיקוקים, המשטרות והצפירות חדרו את עור התוף שלנו. בלילה האחרון שלנו בעיר - צרפת ניצחה את לא זוכרת מי. אותו סנריו. נחזור למלון ולחג האורות. מכיוון שחיפשנו כל הזמן אוכל טעים אבל גם פחות כבד ובריא, מלצר היפסטרי מהשכונה ההיא המליץ על בר דגים משגע לדבריו מול שוק איכרים ומסתבר שהבר והשוק מרחק דקה מהמלון. בהן צדק. לבר דגים הזמנו מקום אבל לא היה צורך. אכן אוכל משובח ביותר, שירות נהדר, הכל טרי והקונספט מדליק: חנות דגים שהיא גם מסעדה. זהו שמה: Noe Atalier de la mer.
מנת דגיגונים מקומיים בבר הדגים
מייד לאחר מכן הלכנו לכיוון מופע האורות המדובר. כבישים נסגרו ונחילים נחילים של אנשים נוהרים למופע עם סדרנים גם ברכבת התחתית. החלטנו שאולי מחר. לא מתאים להידחף עכשיו בתור למופע אורות שאמנם ראינו בווריאציה מצומצמת יותר ואינטימית, אבל הדוחק לא עושה לנו את זה.
דמויות מעניינות ברכבת התחתית
נכון שהאשה באדום לבושה ונראית כמו הנגטיב של עץ חג מולד?
יום שישי היה היום הגשום ביותר במהלך השבוע ולכן בחרנו ללכת למוזיאון דווקא ביום זה. מוזיאון קונפלואנס Musée des Confluences המרתק הן ברמת התוכן והמיצגים והן ברמת האדריכלות המבנית, ממוקם במפגש שבין נהר הסון ונהר הרון. המוזיאון מפגיש את המבקרים עם נקודת מבט מדעית על ההיסטוריה של החיים וכן של האנושות ומתעסק בשאלות אוניברסליות מעניינות כגון מה מקורה ועתידה של האנושות.
המפגש של נהר הרון והסון - מבט מתוך המוזיאון
משם המשכנו, איך לא, למקדשו של פול בוקוז Le Halles de Lyon Paul Boucuse הלא הוא שוק אוכל איכותי ומגוון הידוע באיכויותיו הגבוהות. השוק ססגוני ותוסס עם מגוון מסעדות, ברים, דוכני גבינות, בשרים מיוחדים ועוד מיני מטעמים ואווירה נהדרת. אכלנו בבר/מסעדה קטן וחמוד בשם Giraudet מרק ערמונים ומרק פטריות אלוהיים ועוד דברים נפלאים. בכלל, בהרבה מקומות נהוג להזמין בתפריט "סט" של מנות כמו פיקסד מניו בתוספת בוז'ולה מקומי.
נראה כמו מוס סלמון ומוס פואה גרה אצל פול בוקוז
באופן כללי בכל ארוחה וגם בשווקים דגמנו יין שעלותו זולה יותר ממים. קרוב להיכל האוכל של פול בוקוז ובסמוך לתחנה המרכזית נמצא קניון עצום בגודלו Westfield שמו. אם אין לכם צורך בקניות אל תגיעו לשם. צריך GPS כדי להתמודד עם עיר הקניות הזאת. רציתי משהו קטן מחנות ספיציפית, ולמרות שהיה שילוט בכל מקום, הסתובבנו סביב עצמנו שעה עד שאחד המוכרים שכן דיבר אנגלית אמר שהחנות נסגרה. וואללה יופי. בלילה שוב ניסינו את מזלנו עם חג האורות הזה וגם רצינו לחזור לפוד טרבולה בעיר העתיקה. אבל שוב אותו הטקס של העומס והגודש. אז חתכנו לפאב שכונתי בקרבת המלון עם 2 כוסות יין חם, מגש גבינות שוות ביותר ובאסתטיקה מפתיעה ואפילו היה מסך טלביזיה לחצי שלי להתעדכן במונדיאל. בעלות של כוס קפה ועוגייה מיני בארץ!
למחרת ביום שבת – יומנו האחרון בעיר נסענו כברת דרך לשוק פשפשים היסטרי, בהמלצתה של חברתי השיקית חיה, בשם Les Puces du Canal ששיאו ביום ראשון. ביום שבת השוק חצי כח אבל עדיין מקסים והשיא הוא שלא קניתי דבר! קפאתי כל כך שזה שיבש את קבלת ההחלטות שלי. https://www.pucesducanal.com/
עצרנו שוב בשכונת ההיפסטרים המגניבה. פה בית קפה משגע, שם פאב מדליק והופעות רחוב מחממות לב.
שמייח ברחוב
נהנינו פשוט ללכת בסמטאות ולהתמסר ליופי הזה. כבר וויתרנו על חג האורות כי מואר לנו בלב. לערב האחרון שלנו בעיר הזמנתי מקום בבושון מפונפן אף יותר מהקודם בהמלצתו של פול המדריך Bouchon Bat-Dargent . המקום מלא עד אפס מקום ומקבל את סועדיו בשעות קבועות. מפאת הקור ביקשנו להמתין בפנים כעשרים דקות לפני הזמן (המקום היה ריק). סורבנו בנחרצות של רס"ר קשוח, נשארנו להמתין בבושת פנים בחוץ ונאלצנו לקפוא בשקט. גם פה התפריט קבוע ואפשר לבחור מבין כמה אפשרויות של כל מנה ומנה. שירות נפלא, מלצרים דוברי אנגלית, אוכל טעים ומיוחד אבל לאחר שהמלצר סיפר לאישי איזה איברים פנימיים וחיצוניים היו במנת הבשר שאכל, הובעה חרטה קלה מצידו.
בית קפה שכונתי מוצלח ביותר
בשל שביתת הרכבות החלטנו לא לקחת סיכון ולנסוע ברכבת לשדה התעופה. הזמנו הסעה עם אלי כהן הישראלי. נהג מקסים ואנרגטי שמתגורר בליון מזה 30 שנה. רכב גדול, הגיע בזמן ולמעשה היינו בשאטל כך שזכינו לעשות עוד סיבוב בעיר לפני שהגענו לשדה התעופה וכך זכינו לראות את יתר ציורי הקיר במכונית מחוממת ואף עצרנו לקרואסון חמים עם קפה בבולנג'רי שווה בשכונת ההיפסטרים. אלי כהן +33 6 79 32 26 09
כמה נקודות: ניתן לשלם באשראי כמעט בכל מקום לרבות במכונות התחב"צ. מזהירים כל הזמן מכייסים או מכאלה שמתצפתים על הקוד הסודי שיש להקישו גם עבור סכומים נמוכים. המזרנים בכל המלונות היו נוחים מאוד. ישנו נהדר. האוכל טעים בסך הכל. ראינו גם לא מעט מסעדות מישלן. המחירים הוגנים כל כך שזה מוסיף לקלילות החווייתית.
בתי קפה ומסעדות מומלצות:
בשכונת ההיפסטרים La Croix Rose https://www.ledesjeuneur.com/ - בית קפה קליל ונעים עם אווירה משגעת
בר דגים מטריף מזרחית לנהר הרון:
בושונים:
במתחם האוכל של פול בוקוז:
בית קפה מקסים בצד המזרחי של הרון:
בר וטאפאס בר מקסים בצד המזרחי של הרון: https://www.facebook.com/Enjoybarlyon/
פוד טרבולה (פסאג' אוכל): https://foodtraboule.com/en/home/
באנסי. מסעדה נהדרת ממש על שפת הנחל:
הי
אחלה פוסט!
קליל, אבל מעניין ומלא במידע
אנסי מדהימה וטוב לדעת שהיא אופציה ראויה לטיול חג מולד.
עשית חשק
תודה