הבלוג שלי

final logo avital-01.jpg
  • Avital Ben-Gil Katz

לבבות בשמי ברלין –טיול אורבני פוסט קורונה

Updated: Jul 6



נתחיל בכך שדקה לפני שהמגיפה העולמית השתלטה על חיינו וחירותנו, הספקתי לטייל עם בן זוגי בקריסמס בברלין. העיר המסובכת והקסומה הזאת הותירה בי טעם של עוד ועוד. (זהו לי ביקורי השלישי בעיר).

קבעתי עם המתבגרות לקריסמס האחרון ואז הגיע גל האומיקרון העולמי שטרף את כל הקלפים. כך שיצא ששנתיים וחצי מתחילת הקורונה לא יצאתי מגבולות הארץ. טוטאל מחנק! עד שהגיע הרגע הנכסף: חודש יוני המיוחל, אחרי הבגרויות ועומס הלימודים, אחרי טרפת הקורונה הרגעית. אין כרגע בידודים, בדיקות קורונה ועוד הגבלות מעיקות ויקרות. ועכשיו רק צריך לצלוח את ביטולי הטיסות הרבים ברגע האחרון, העומסים הבלתי אפשריים בשדות התעופה ומזוודות שלא הגיעו ליעדן. אז הצלחנו. הלך חלק כנגד כל הסיכויים.

נחתנו בברלין לקראת סוף חודש יוני, בימים החמים ביותר בשנה. אמנם אנחנו מורגלים בארץ לחום קשוח שכזה אך ללא מזגנים או מאווררים בתחב"צ, במלון ובחנויות זה לא כזה נעים. ועוד עם מסיכת 95N! אבל החוויה והיופי מרככים את עומס החום. הצטיידנו בקרם הגנה, כובע ונעלי הליכה וכמובן שבנותיי צפצפו על כל אלה, לבשו חזייה (או גופייה כהגדרתן) והפקירו את גופן לקרני השמש הברלינאית היוקדת והאמינו לי שהיא יוקדת – עד 22:00 בלילה!

כשאני מתכננת טיול אורבני או בחיק הטבע אני סובלת ממה שנקרא תופעת ה Fomo. מכינה טבלה יומית עם כל המקומות שאני חייבת חייבת חייבת לפקוד גם אם הייתי שם בעבר ובמיוחד אני שמה דגש על המקומות הפחות מתויירים ופופולאריים – על השוליים.



תלתה את החזייה - ספיידרוומן


בפועל, מורידה הילוך אבל יש תוכנית שלדית שלפיה אני מתארגנת על הימים קל וחומר כשמדובר בכרך עצום כברלין.

בנחיתה המתין לנו פריץ הנהג הברלינאי. איש אדיב, אמין, דייקן ונעים הליכות. רק שכשנחתנו הוא אסף בטעות אשה אחרת ואת שתי בנותיה למרות ועל אף ששלחתי לו תמונה, הוא אסף אשה לא צעירה ולא חיננית למראה ותהיתי האם להיעלב מזה... עד שהבין שעלה על הטעות עשה יוטרן בחראקה רועשת החזיר אותה לשדה התעופה ואסף אותנו ליעדנו.

מאז ולאורך כל המסע הברלינאי נתקלתי בלבבות. תיכף תראו. בכל מקום לבבות. מראה מלבב.

אני מאוהבת בשכונת Prenzlauer Berg – שכונה לכאורה מנומנמת, שקטה אבל עם שיק ויופי, נקייה, מבנים אדריכליים יפהפיים, עצים מצלים, אבות יאפים חתיכיים עם תינוקות בלונדינים במנשאים, אמהות על אופניים ומתקני נשיאה מרשימים לילדיהן, בתי יין, בתי קפה שכונתיים, אירועים חברתיים בגני השעשועים בסוף היום והמון חן ואווירה. לכן בחרתי את דירתנו דווקא שם. אוהבת לגור בשכונת מגורים ופחות באיזורים מתויירים ובלבד שתהיה גישה לתחב"צ.



שכונה מתעוררת




חדר מדרגות טיפוסי בשכונה


התגוררנו במלון דירות בוטיק יפהפה ומעוצב. כמעצבת פנים שעיצוב הפנים חשוב לה עד מאוד אם העיצוב לא לטעמי זה פוגם לי בהנאה ובמקרה דנן לא היו תלונות בכלל. נהפוך הוא. חלל מרווח, בטוב טעם, מצוחצח ברמות שגרמו לי למבוכה (איך בשם כל הקדושים מכונת הקפה שלהם כל כך נקייה?), מטבח מאובזר בכל טוב וחצר פנימית נעימה ואסתטית טובלת בצמחייה. בקרבת המלון שלל מסעדות ופאבים וגם סופר מרקט אם צריך. https://www.limehome.com/


החצר הפנימית של המלון

זאת לי פעם ראשונה שאני מגיעה למלון ואין איש צוות ברקע. הכל ממוחשב, אם יש שאלה או בקשה הכל מתבצע דרך הוואטסאפ וזה עובד מצויין. החסרון היחידי בעיניי זה שלא היה מזגן! גם מאוורר לרפואה לא היה ודווקא ביום האחרון לשהייתנו מצאנו אותו מוסלק בסלון מאחורי נישה – גם אנשי הצוות הווירטואלים לא ידעו על קיומו. לא נורא.

אז מה עושים חמישה ימים מלאים בברלין המעטירה?

גולת הכותרת של הטיול שלנו היה ללא ספק אייל נחשון. מדריך סיורים פרטיים בברלין. עוד כשתכננתי לנסוע לברלין בדצמבר האחרון ניסיתי לקבוע איתו אך לצערי הוא לא היה פנוי. הפעם השכלתי לשריינו הרבה זמן מראש. כמות הידע, העברת החומר, בחירת האתרים המותאמים לקהל היעד, הכימיה ואישיותו הכובשת של אייל עשתה לנו את היום והמתבגרות גמעו את כל הידע בשקיקה. הן התחברו לאייל מיד ולרגע לא קיטרו או ברחו למסכיהן וטיקטוקיהן נהפוך הוא. הן שאלו שאלות, חקרו ונברו ואייל ענה בסבלנות, בידע רב ובהומור והסיור המרתק כלל בתוכו כל כך הרבה תחומי עניין שיכולנו להמשיך עוד ועוד. המלצה רותחת.

https://www.berlin-with-eyal.com/


הצצה מבעד לחומה אל החופש במערב כשמגדל השמירה ברקע צילום: אייל נחשון


אז מלבד הליכה רגלית מהנה ברחובות שכונת מגורינו, קניות לסיפוק תאוות המתבגרות, אכילה ושהייה במקומות שווים שהומלצו ע"י חברתי המושלמת הצברית/ברלינאית דורית - בחרתי לעשות עוד כמה דברים מעניינים:




בונקר בורוס - Boros Collection Bunker – בונקר עצום בן 5 קומות במראה ברוטליסטי שנבנה ע"י הנאצים בשנת 1942 כמקלט לתושבי ברלין מפני הפצצות האוויריות של בעלות הברית על העיר. את הבונקר שהיה נטוש חלק מהזמן, ובעבר שימש גם כמחסן לפירות טרופיים ואח"כ מועדון סאדו-מאזו/טכנו תבחרו - רכש אספן אומנות בשם Christian Boros אותו שיפץ והתאים לצרכי תצוגת אומנות. מעל הבונקר בורוס ואשתו הוסיפו קומת מגורים פרטית ובנו פנטהאוז ענקי ובו הם מתגוררים. המבנה מרשים ביותר ובתוכו מתקיימות תערוכות מתחלפות של אומנות פוסט מודרנית מאסכולות שונות. הזמנתי כחודשיים מראש כרטיסים לסיור מודרך באנגלית. לא ניתן להסתובב שם לבד ולא לצלם. התערוכה העכשווית היתה מעניינת בחלקה ומוזרה גם, המתבגרות פחות התחברו לקונספט אבל השהייה במבנה שכזה וההסבר של המדריך על אופיו וייעודו עשו את שלהם. מומלץ ומעניין.



הבונקר


מסע בזמן - Time Ride – מסע במנהרת הזמן עם משקפי מציאות מדומה לתוך מזרח ברלין בתוך אוטובוס ווירטואלי. הרעיון מקסים. הביצוע פחות. לטעמי זה לא היה מהודק ומעניין מספיק. משהו התפספס שם. אם ישכילו לעבות את התוכן ולהכביר בסצינות מחיי היום יום במזרח ברלין זה יהיה יותר מעניין. המדריך של המקום שהסביר לפני המסע מה הולכים לראות באוטובוס המדומיין לא ידע אנגלית טוב (מניין האנגלית שלו?), צריך דחוף קלינאית תקשורת ודיבר דרך מסיכת N95. חבל. המקום נמצא ממש ליד הטופוגרפיה של הטרור – מרתפי הגסטאפו.


עלייה לתצפית בכיפת הרייכסטאג – בהמשך להמלצתו של אייל נחשון הזמנתי כרטיסים מראש לשעת השקיעה, אז ניתן לראות את המלאכים בשמי ברלין בשעת בין ערביים. מקסים ממש. גם כאן צריך להזמין מקום מספיק זמן מראש ללא עלות. יש אפשרות לקחת סיור מודרך. וויתרנו. יש שם סידורי בטחון קפדניים וצריך להביא דרכון לזיהוי. לי וויתרו...



גם פתחי הג'ורה בברלין מסבירי פנים. הפעם



עוד קצת מהמטמונים של העיר: שווקי הפשפשים. בימי ראשון החנויות סגורות שומו שמיים אבל אז רואים סצינה מרתקת בעיניי של השווקים. מה למשל הרוכלים מוכרים: חלקי גפיים של בובות או פיאות משומשות שמנוניות ומה קונים המקומיים: מרכיבים סרוויסים ישנים, רוכשים בקבוקי תרופות ריקים ואלבומי תמונות מצהיבים עם תמונות בשחור/לבן של עולם שלם שהיה ונגמר של אנשים עלומים אולי אפילו עוד מהתקופה החשוכה ההיא. מסקרן. חוויה אנתרופולוגית של ממש.

אז אלה השווקים המומלצים על ידי ועל ידי בנותיי (שליטפו ומשמשו כל דוכן ופריט לא לפני שתקעו קארי וורסט לארוחת הבוקר כדי שיהיה כח להמשך היום):




שוק מאואר פארק – שוק ענק בשכונת פרנצלאוארברג בו אפשר למצוא מלבד חפצים ורהיטים יד שנייה, יריד אומנים, תכשיטים חדשים וישנים, בגדי ווינטג', ספרים, תקליטים, דוכני אוכל - מקסים ממש. הסוחרים שם ממולחים ונראה שהמחירים בהתאם אבל בהשוואה לארץ מחירי מציאה ממש. מכיוון שכך הרוכלים לא מוכנים להוריד שקל או יורו (והרי זה חלק מהספורט להתמקח בשוק - לא ככה?) לא נורא. גם ממול לשוק זה יש מתחם קטן שהוא המשך של המאואר. יותר אינטימי וחמוד. אותו סגנון. דווקא שם בתי שמה עיניה על תקליט של גריז וכשדיברתי בערבית אשכנזית עם המוכר הצלחתי לקבל עבורו הנחה לשמחתה הרבה של בתי ששילמה מדמי כיסה.



נפש בריאה בגוף בריא - בדרך אל הכושר. מהווי השכונה


ארקונפלאץ Arkonaplatz – לא רחוק ממאואר עדיין בשכונת מגורינו שוק קטן, מתוק ושכונתי עם המון כאב לב. למה? כי לא ניתן לסחוב ארצה דברים מופלאים שכאלה. וכי איך אוכל לקחת כורסא חיננית משנות ה 50 ממזרח ברלין בטרולי במחיר מציאה? או גופי תאורה תעשייתיים מבתי חרושת סובייטיים ועוד הפתעות שוות. אז נשאר רק הזכרון ועוד תקליט יד 2 של הסקורפיונס (ווינד אוף צ'יינג') לאוסף.


משם נדדנו לשוק נוסף לא לפני שפקדנו את האיסט סייט גאלרי הידוע אם כי ביום חמסיני ברלינאי שנפל עלינו אמרנו שלום וביי ונסענו לבוקס האנגר פלאץ. שוק שכונתי נוסף בשכונת פרידריכסהיין.


מזרקות המים כמקום מפלט ביום לוהט


בוקס האנגר פלאץ – ממוקם כאמור בשכונת פרידריכסהיין המגניבה. מוצל, נעים, אינטימי עם מוזיקת שנות ה 80 שעושה חשק לרקוד. מבחר משמח מאוד ומסביב מסעדות ובתי קפה לרוב.


שוק קולוויצפלץ אף הוא בשכונת מגורינו – מתקיים בימי שבת והוא יותר שוק חקלאי עם דוכנים של ירקות אורגניים, גבינות, פרחים ועבודות יד של אמנים שונים. תושבי השכונה קונים שם מצרכים לסופ"ש הקרב. בקרבת השוק בתי קפה שכונתיים ופארקים קטנים לישיבה ומרגוע.



כריסטיאנה המתוקה אוכלת מיס לוסי לארוחת בוקר בשוק השכונתי



פרזנטוריות של ביצי חופש





קניות: תושבי ברלין בעיניי כיום נראים כ"מתגלחים כנגד הזיפים" – כלומר נראה שלפחות במראיהם הולכים נגד הזרם. שילובי הצבעים, הבגדים הססגוניים, ישן וחדש, א-בינאריים, טרנסים, סטרייטים מכל וכל ונראה שכל אחד יימצא מענה לצרכיו וגחמותיו. כמות הקעקועים על גופותיהם של האנשים בכל גיל וגיל נראה כאילו היו לוח מודעות מהלך. אז מכל אלה אהבתי במיוחד את חנויות יד 2 בשם Pick & Weight שם קונים בגדים יד 2 נקיים ומגוהצים לפי משקל! שיחוק של ממש. מחירים הוגנים ומבחר משמח.



כך מקטלגים את הבגדים לפי משקל וצבע - Pick & Weight



אוכל: טעים!!! מבחר עצום של מסעדות, בתי קפה, אוכל רחוב. אני אוהבת מאוד את Akito sushi express שכתבתי עליה גם בבלוגי הקודם על העיר ברלין ועוד המלצות.


https://www.avitalbkdesign.com/post/%D7%9E%D7%A8%D7%99-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9E%D7%A1-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%9F



בהשוואה למחירי הארץ לא רק המילקי יותר זול בברלין. הכל יותר הגיוני ומאפשר לנהוג בחירות יותר גדולה. אם מדובר בקנייה בסופר, או בחנות בגדים ברשת מוכרת, או סתם ישיבה בפאב או במסעדה מבלי למשכן ריאה, כליה וטחול. גם דירת הבוטיק ששכרתי עלתה כמו יומיים קמפינג בחושה בערבה. הכל כבר נאמר ובכל זאת נחמץ הלב שבארצנו הקטנטונת והמטורפת המחירים ממשיכים להאמיר והמחנק גובר. לכן הצורך לצאת החוצה מישראל (ותמיד לחזור כי אין לי ארץ אחרת) ולהתאוורר הוא צורך הישרדותי.

כן, כבת לניצול שואה, ההסטוריה המדממת שמלווה אותי כיהודיה וישראלית בפוסט טראומה שואתית, חושבת שצריך להתקדם הלאה, לזכור ולא לשכוח אך להתקדם, לבחור בחיים, לחלץ פקקים, לעשות חיים, לדבר ולקרב לבבות. הרבה לבבות.



371 views0 comments

Recent Posts

See All